המוסד לביטוח לאומי יכול להכיר במקרים מסוימים במחלות מקצוע אשר קיימות במסגרת רשימת המחלות המוגדרות (רשימה סגורה) אשר קבועות בתקנות המל"ל. המחלות הנפוצות ביותר ברשימת המחלות בתקנות הן: מחלות עור, ירידה בשמיעה / טינטון, סרטן כתוצאה מחשיפה לחומרים מסרטנים, בעיות שלד ושרירים ומחלות נשימה למיניהם מחשיפה לחומרים רעילים.
בשנים האחרונות ישנה מגמה של הכרה במחלות מקצוע שאינן מנויות ברשימה הסגורה. בתי הדין לעבודה אימצו פרשנות רחבה להגדרת מחלת מקצוע ובכך הכירו במחלות מקצוע ע"פ תורת המיקרוטראומה.
מיקרוטראומה:
ע"פ ההגדרה שבחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשכ"ח – 1968 (סעיף 35) "פגיעה בעבודה" היא: "תאונת עבודה או מחלת מקצוע". לצד שתיים אלה, נטעה יד הפסיקה סוג שלישי של פגיעה בעבודה: תאונת עבודה כתוצאה ממיקרוטראומה. אם נקרא לילד בשמו ייאמר, שהזן הנוסף הוא מחלת מקצוע שטרם הוכרה ככזאת, ובעזרת פיקציה משפטית מתייחסים אליה כאל תאונת עבודה.
המיקרוטראומה – "תורת הפגיעות הזעירות" היא הלכה משפטית שפותחה בבתי הדין לעבודה בעקבות אי התאמת הרשימה הסגורה למציאות. בתי הדין לעבודה פיתחו את ההלכה דלעיל בכדי לתת מענה לעובדים שחלו במחלה בעקבות תנאי עבודתם, אולם מחלתם אינה מנויה ברשימת המחלות בתקנות. כתוצאה מכך עובדים אלו נפלו בין הכיסאות, לכאורה עובדים אלו לא יהיו זכאים למענק או לקצבת נפגעי עבודה.
התורה הזאת היא אומנם פיקציה משפטית של בתי הדין לעבודה שנקבעה בסדרה של פסקי דין בכדי להכיר בעובדים שחלו במחלה כתוצאה ישירה מתנאי עבודתם. והיא מבוססת כמובן מבחינה רפואית בתחומים שונים. המחלה מוגדרת כמחלה שנוצרה כתוצאה מסדרה של פגיעות זעירות החוזרות על עצמן באופן שכל אחת מהפגיעות תורמת את חלקה להתגבשות הנזק הסופי שהוא למעשה המחלה עצמה. בפסיקה השוו זאת ע"י ברז מים המטפטף טיפה אחר טיפה על אבן עד יצירת חור באבן.
הוכחת מיקרוטראומה – על העובד נטל ההוכחה כי ישנו קשר עובדתי סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין מצבו הבריאותי. לדוגמא: מקרה אשר טופל במשרדנו. מדובר בעובדת שהיא סדרנית סחורה בסופר שכל עבודתה היא העמסת סחורה ממחסן החברה על עגלת גלגלים ומשם לפרוק את הסחורה על המדפים. במקרה כזה העובדת נדרשת להתכופף באופן רצוף 8 שעות ביום כל יום. תנועות הכיפוף גרמו להתגבשות מחלתה בגב התחתון. העובדת הופנתה לקבל חוות דעת רפואית מרופא מומחה בתחום מחלתה (אורטופד). ואכן, בחוות דעתו הרפואית הוא קישר בין הפגיעות הזעירות למחלה.
עכשיו תפקידו של בית הדין לעבודה להכריע בשאלת התשתית העובדתית כפי שהיא משתמעת מפי העובדת וחוות הדעת הרפואית. השופט שואל האם הנפגעת ביצעה תנועות זהות חוזרות ונשנות באופן רציף אשר דומות במהותן אחת לשניה?
אם השופט ישיב על השאלה בחיוב, אזי הוא ממנה מומחה רפואי מטעם בית הדין. המומחה הרפואי ייתן דעתו בנוגע לקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגיעה ממנה היא סובלת. במקרה דלעיל המומחה הרפואי קבע כי קיים קשר סיבתי ישיר בין תנאי עבודתה של העובדת לבין המחלה ממנה היא סובלת.
בפסק הדין השופט אימץ את חוות דעתו של המומחה הרפואי ופסק כי דין התביעה להתקבל. (ראה ב"ל 44238-06-14)
כאשר הפגיעה הוכרה כמחלת מקצוע , העובדת תזומן לוועדה רפואית מדרג ראשון שבה יהיה נוכח רופא בתחום מחלתה והוא יבדוק אותה מבחינה רפואית, ובעיקר את הגבלותיה בעקבות המחלה ויקבע לה אחוזי נכות בהתאם לממצאי הבדיקה. בהתאם לאחוזי הנכות שיקבעו, תיקבע זכאותה לקבלת מענק או לחלופין לקצבה, הדבר תלוי בגובה אחוזי הנכות. בעקרון מ- 9% ועד 19% תהיה זכאית למענק חד פעמי, ומ- 20% ומעלה תהיה זכאית לקצבה חודשית.
במאמר הבא אפרט איך מחשבים את הפיצוי אם מדובר במענק או בקצבה .
